ערעור נגד החלטת בימ"ש להטיל על המערער הוצאות בגין אי התייצבותו לדיונים-נדחה

ערעור נגד החלטת בימ"ש קמא להטיל על המערער הוצאות בסך 1,000 ש"ח, בגין אי התייצבותו לדיונים שנקבעו לו בעקבות "שביתת עורכי דין" שפרצה בתאריך 29.6.06.

באת כוח המערער מעלה בערעורה שורת טענות, אשר כולן תוקפות, בהיבטים שונים, את החלטת ביהמ"ש שלא להתחשב בשביתה האמורה. כך, בתמצית, טוענת הסנגורית כי סנגור פלסטיני חייב להישמע להוראות לשכת עורכי הדין הפלסטינית, כאשר זו מכריזה על הפסקת עבודה, תהא הסיבה לכך אשר תהא.

התביעה הצבאית, מנגד, סמכה את ידיה על החלטת בימ"ש קמא, וציינה כי לא נשלחה כל הודעה מוקדמת אודות הרצון לשבות כאמור.

לא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. החלטה זו לא רק שנומקה כדבעי, אלא תואמת היא את רוח החלטותינו, לפיהן יש מקום להזדקק לסנקציה של הוצאות כאשר הסנגורים פוגעים במכוון בקיומו התקין של דיון (ראה עד"י 2924/06 אבו-חסאן נ' התוב"ץ).

אין בכוונתי להיכנס לניתוח של מערכת היחסים בין הסנגורים לבין לשכת עורכי הדין הפלסטינית. ניתוח שכזה מיותר לחלוטין על רקע העובדה שחובתו הראשונית של כל סנגור נתונה ללקוחותיו ולביהמ"ש. לא יעלה על הדעת, שארגון המתיימר לשמש נר לרגליהם של עורכי הדין באזור, ירמוס ברגל גסה חובה בסיסית זו. מצופה, על כן, מסנגורים אשר מושכלות היסוד של עבודתם נהירות להם כי לא רק שלא יישמעו להחלטות ארגונם, אלא אף יאבקו לביטול החלטות אלה.

לאור האמור, ומשלא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא, אין לי אלא לדחות את הערעור.

ניתן היום, 24 בספטמבר 2007, י"ב בתשרי התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: ער